דברים ממני אליכם || נעמי חזן

הורים, ילדים וצוות יקרים,

כפי שאתם יודעים, חודש זה הציב אותנו בפני מציאות חדשה שאיש מאיתנו לא הכיר, מציאות שבה רב הנסתר על הידוע. איך תסתיים? מתי? קשה לדעת והניחושים רבים מדי. אך אני מזכירה כאן לכולנו שאסור לתת לחוסר הוודאות לעצור אותנו ולהקפיא את פעילותנו. זמנים חדשים מביאים לשינוי, להתייחסות חדשה, בעיות חדשות מביאות לפתרונות שונים ואנו נדרשים להסתגל ולפעול. ואכן, כבר עם תחילת המשבר, נפתחו מרחבים חדשים, שיטות מותאמות החליפו את הישנות. המורים גילו תושייה וחשיבה אוטונומית, יצירתיות ומחויבות שאין להן גבול ואני גאה על כך ומודה לכל אחד ואחת.

הלמידה המקוונת הגדירה מחדש את גבולות הקשר. אין יותר מרחבים ברורים כמו בית וכיתה. הכל הופך לאחד. הילד/ה בכיתה מבלי שיצא/ה את הבית והמורה יושב/ת בחדרו/ה של הילד/ה כשהילד/ה צופה בביתו/ה של המורה. הבית והכיתה הפכו לאחד. ומצד שני, כולם נשארים מרוחקים. אין מגע, המפגש הוא במרחב וירטואלי בלבד ולא באמיתי. החושים היחידים שפועלים הם הראיה והשמיעה. השאר נדרשים להמתין בצד.

השינוי הזה לא רק דרש מהצוות חשיבה חדשה אלא גם בניית מערכים וטכניקות למידה שעד כה לא נעזרנו בהן. ומהר מאוד הביאו המורים/ות רעיונות ויוזמות והצעות חדשים. מהר מאוד נוצרה שפה ומתודיקה המתאימה עצמה למצב החדש והיד עוד נטויה. אנו רואים איך החיפוש אחר פתרונות ממשיך להתקיים, ואני גאה בצוות יצירתי ומוביל זה.

במציאות חדשה גם ההורים, המשפחה והקהילה מגדירים את עצמם מחדש. במציאות בה עבור חלקינו, הפרנסה נעצרה בבת אחת ובעבור אחרים, הבטחון התערער, אנו נדרשים ליתר ערבות הדדית. לעזור ולתמוך ולאחד הפכו לצו השעה ומיד, ביוזמת ועד ההורים, הוקמה קרן לערבות הדדית ומשפחות תרמו וממשיכות לתרום מעבר למצופה. הורים שואלים, מתעניינים, מבקשים לסייע, לתרום ולעזור עד בלי די ואני גאה להיות שותפה לקהילה כזו.

מגפת הקורונה יצרה מציאות ובינתיים, אנו מתמודדים איתה ויוצקים לתוכה את ערכי השותפות והאחווה שהקהילה שלנו כה טובה בהם.

בסיום האירוע (והוא יסתיים, אין עוררין על כך) נעצור ונביט אחורה ואני בטוחה שנגלה שלמדנו והתפתחנו וגדלנו כולנו. אני קוראת לכולכם, להמשיך וללמוד, להמשיך ולתמוך, להמשיך ולחדש, להמשיך ולהיות ערניים ומודעים לאחר, להמשיך ולמצוא עוד דרכים להתמודדות כי, כפי שכולנו יודעים, המציאות עולה על כל דמיון והמציאות ממשיכה להציב אותנו מול אתגרים חדשים. אני קוראת לכולכם להמשיך ולשתף ולתמוך כי הדרך היחידה לעבור את הזמנים האלה היא לעשות זאת ביחד (אני יודעת שהביטוי "ביחד" הפך לשחוק ואיבד את ערכו אך הוא יכול לחזור ולהיות רלוונטי אם נעמוד כולנו מאחוריו וניתן לו ביטוי במעשים). אני מבטיחה לכם: אנו מסוגלים לצאת מהימים האלה מחוזקים יותר ובעיקר עם הבנה טובה יותר של חיינו ושל סיבבתנו.

ילדים יקרים, אני מבטיחה שניפגש בקרוב ואני מבטיחה לחבק כל אחד ואחת מכם ברגע שירשו לנו. אני בטוחה שכולכם מתגעגעים כמוני גם למבנה המתפורר שלנו, לקירות, לפינות, למרחבים המדהימים, למשחקים המשותפים, לריצות בפרוזדורים, לטיפוסים על הקיר, למגע, למבט, לביחד. אני מבטיחה לכם שגם מבנה בית-הספר מתגעגע לימים בו התרוצצנו בין חדריו. ימים אלה עוד יחזרו, במהרה יחזרו.

הורים יקרים, אנחנו, צוות ביה"ס ואני, זמינים במהלך "חופשת החג" לכם ולילדים. צוות המורים בחר להמשיך ולהיות בקשר עם הילדים במהלך שבועיים אלה בצורות שונות.

אל תשכחו להמשיך ולהיכנס לאתר "הניסוי ארגנטינה בגעגוע" ה- padlet שצוות ביה"ס בנה, אתר זה ממשיך ומתעדכן, ממשיך ומשתנה עם פעילויות ומשחקים https://sites.google.com/view/begaagua/home

חג שמח, אנשים יקרים. נתראה בקרוב מאוד, אני מבטיחה.

נעמי חזן